נחשון בן עמינדב 

יציאתם של בני ישראל ממצרים- היה מעשה ניסי, מדהים ומרתק, שישים ריבוא אנשים לבד מנשים וטף יוצאים בחופזה מעבדות לחירות, נעים הם לכיוון המדבר- אל ארץ ישראל. ובדרך קיבלו תורה עם מצוות, חירות מתוך אחריות לבניית עם.

היציאה היתה בחופזה אך בנחישות, באומץ לב ובעוצמה רבה, עם ישראל לדורותיו לא עובר תהליך בניית עם לפני יציאתם ממצרים, עם ישראל נוצר ונבנה במהלך ארבעים שנות מדבר, אז קמו להם גם מנהיגים לכל שבט, לכל משפחה, שרי אלפים ושרי מאות...אנו יודעים עד היום כי יש ללמוד להיות מנהיג, חשוב להטמיע תכונות בסיסיות המאפיינות מנהיג איכותי וחכם.

אחת מהתופעות המדהימות ביותר ביציאתם ממצרים, טרם בניית עם ולפני הפיכתם של המובילים למנהיגים היתה התנהגותו הנפלאה ובעלת העזה של נחשון בן עמינדב , איש אמיץ זה יצא ראשון מכל העם כדי להיכנס לים סוף, לברוח מהמצרים הרודפים אחריהם לנוע בשביל- בדרך שנוצרה בתוך הים ...

"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". איש אמיץ היה נחשון בן עמינדב, הוא לא הוזכר לפני כן במקרא, מקורות חז"ל שואלים האם לאדם נמרץ זה מגיע שיר הלל ושבח? האם לשאתו על כפיים על התנהגותו המדהימה? המעשה היה כמובן בעל ערך מדהים, אך האם זו הדוגמא- שצריכה להנחות אותנו בהליכותינו, בהתנהגותנו או בהשפעתנו כמנהיגים- מובילים? מעשהו ראוי לכל תהילה, אך האם זו הדוגמא שעלינו ללמוד ממנו ולהרבות עליו שיר הלל ושבח.

שאלה נוספת המטרידה אותנו, האם זו הדוגמא שצריכה להנחות דרכנו בלמידה על מנהיגות? על עשייה איכותית, על בניית עולם יותר טוב? אנסה להבהיר- מדוע התנהגותו האמיצה של נחשון בן עמינדב, חשובה, ערכית, מדהימה, אך לא היא הדרך היחידה שצריכה להנחותנו בעמלנו החינוכי הערכי והחברתי לבניית עולם טוב ומערכת חינוכית עמוקה ויעילה.

העשייה החינוכית בנויה כולה על תכנון, בניית חזון, יעדים ומטרות, בהמשך קיים הצורך החיוני ביותר ביציקת תוכנית- לתהליך אמיתי וממושך ואיתן בעוצמתו כדי להפנים לתוכנו כל היעדים שתוכננו, כפי שהרמב"ם מציין- על השלב החשוב והראשון בחינוך- ההרגל, התרגול, השינון.

בודאי שיש חשיבות גדולה מאוד, לאנשי החינוך, מפקחים מנהלים ומורים, בעלי חשיבה יצירתית, ההוגים ויוזמים רעיונות יוצאי דופן- איכותיים ומרתקים. המה צריכים לזכות כמובן במילה טובה, בהערכה  על החדשנות ותהליכי השינוי, אך האם "פרס חינוך" מגיע למי שמעלה חשיבה מעמיקה כדי לכבוש היעדים, או למי שמפעיל מוח חושב ואיתן הפועל לאורך זמן- כדי לכבוש כל יעד ולהגיע לכל מטרה מתוכננת?

בתחילת עבודתי כמפקח צעיר, הוזמנתי רבות לאירועים- במוסדות החינוך, המסיבות, החגיגות, החידונים, והתחרויות היו ברמה נפלאה ומצוינת, לאחר כל מופע- זכה בית הספר לקבלת מכתב מלבב ומעולה על ביצוע האירוע להפליא.

לאחר זמן- גיליתי תופעה מדאיגה שהדירה שינה מעיני וגרמה לי לשנות מדרכי זו.

בבדיקה יסודית איתנה שביצעתי בכל בתי הספר, בכל הכיתות ובכל מקצוע, התבררה לי תמונה עגומה לעיתים. התברר שחלק..חלק..מהמוסדות בהם בוצעו האירועים המרשימים, הקצו זמן רב לעיתים חודשים...להכנת האירועים המדהימים. אך בחודשים אלו זנחו כמעט לחלוטין את הלמידה ההישגים, הערכית, התורנית והחברתית. ההתמקדות באירוע שהיה כאמור מדהים ומרשים, היתה אל מול חינוך לקוי, מה עדיף? שאלתי עצמי! למי מגיע התהילה, המכתב המלבב והאיכותי- למבצע אירוע חד פעמי? או למי שעמל בחינוך ברצינות ובשקדנות לאורך זמן? האם נחשון בן עמינדב זכאי לפרס, או למי שבמשך עשרות שנים הנהיג, השפיע, הוביל את שבטו להישגים במגוון תחומים. האם חוני המעגל על מעשהו הנפלא זכאי לפרס? או שמא מי שנוטע חרובים שיתנו פריים בעוד שבעים שנה?

כמובן, שיש צורך ביצירתיים בהוגים וביוזמים למיניהם, אך חובה עלינו לעודד להחמיא ולטפח מנהיגות אנשים שתבצע כל העמל החינוכי הערכי והחברתי לאורך זמן.

האם רעיון מדהים של נער מנהיג ראוי להערכה יותר ממנהיג נוער העושה מלאכתו ללא הרף במשך שנים? האם יוזמה יצירתית של תלמידים מנהיגים עדיפה על תלמידים- גומלי חסד, עושי צדקה, המסייעים לזקנים, לתשושים לנצרכים במשך שנים?

האם תלמיד מבריק בכיתה- בהעלאת רעיון חדשני לחלוטין ראוי יותר להערכה מאשר התלמידים המצוינים המתמידים, השקדניים, החברותיים, המסייעים לכל חבר בכיתה, המסייעים לחבריהם החלשים?...

האם מעשה חד פעמי מבריק- ראוי מעל לכל הכבוד או תורת המתמיד.

סיפר מנהל תיכון ראשית כי נוהג הוא מידי שנה לפרסם מספר מורים לשם ולתהילה, שלושת הזוכים הם בדרך כלל המתמידים להגיע בזמן לבית הספר, לכל ישיבות המורים, לכל האירועים והטיולים,לרוב, מורים שקדניים אלו מובילים את הילדים להישגים לימודיים, ערכיים, חברתיים והתנהגותיים. ההצלחה לאורך זמן חייב להיות פרמטר חשוב מאוד בהערכתנו את זולתנו. עלינו לעודד בכך את עמיתנו בחינוך- במיוחד את אלה שפעולותיהם החינוכית זורמת לאורך זמן, כמעיין הנובע כל הזמן, ולא כמעיין הנובע והשופע מאוד אך לזמן קצר בלבד- ולא לתהליך ממושך.

בצבא- נוהגים לעיתים לתת פרס על מעשי גבורה, אך אנו יודעים שהמצטיינים בכל פלוגה, בכל גדוד ומצטיין חטיבתי נבחר החייל המצטיין לאורך זמן, למתמיד הטוב ולא לטוב בזמן קצר.

האיכויות הטובות ביותר בכל התחומים בהייטק ובתעשייה וכמובן בחינוך מושגות כאשר קיים השילוב החשוב עם תהליך אחר ממושך ועקרוני כדי ליישם הלכה למעשה כל רעיון.

חובה עלינו לעודד המצטיינים היצירתיים אך ראוי שהמה ישלבו גם תהליכים לכבוש על רעיון יצירתי- הלכה למעשה. לטפח בכל כיתה ובכל מוסד- את נחשון בן עמינדב אך בצמוד אליו את המתמידים לביצוע כל רעיון, עלינו לזכור כי אלה גם אלה ראויים לכל הערכה, פרס, מילה טובה, מכתב איכותי וכל מחמאה- חשובים מאוד מאוד להגברת המוטיבציה להמשך עמל פורה ואיכותי, אך צריך לדעת מתי ואת מי לעודד, צריך לחשוב תמיד מי זכאי למכתב, לעידוד ולפרגון, מבעלי הפרסים אנו לומדים דרכים כלים ומיומנויות לעמל יותר טוב ומכובד.החינוך בהתמדה ובשקידה אינו צריך להיות משעמם, ניתן אפשרי וראוי שכל העשייה החינוכית תהא בדרך של חוויה, ככל נשלב בהתמדה- רעיונות שיובילו כל העשייה ללימוד מתוך חוויה כך נזכה לתוצרים איכותיים ומצוינים.חייב כל מנהל שהוא מנהיג ללהבין כי יש משמעות אדירה למילה טובה לפירגון , למכתב הוקרה-ולפרס מוסדי.

זו הדרך החכמה מאז ומתמיד לעודד כל אחד להפיק כל כישוריו ויכולתו , זו הדרך להגיע להיות המצויינים. מצויינות תלמידים לעולם מתחילה במצויינות מורים. המה  מורים אלה יגיעו לפסגה רק אם המוביל הוא המנהל המנהיג.הניצחון החינוכי האיכותי אינה חוליה בודדת היא בנויה היטב משרשרת –בה כל חוליה איתנה איכותית ומצויינת.

שרשרת יכולה להניף מוסד חינוכי לגובה מעולה.שרשרת איתנה מסוגלת להתגבר על מכשולים, החוליות עוזרות ותומכות אחת בשניה ובכך משיגות אחדות אהבה נחישות ומוטיבציה להצליח ולהיות הכי הכי טובים. חובה עלינו לייצר, לבנות חוליות חזקות כדי שהשרשרת תהא מעולה.

בניית שרשרת עיצוב החוליות לטובות ביותר תלויות רק במנהל שהוא מנהיג.